שוק מחנה יהודה

רחוב אגריפס.

יצאתי בלילה לסייר ולצלם בשוק, משחק האורות צד את עיני, ועם גמר הצילום ראיתי מספר שוטרי בילוש יוצאים מהדירה שאת חלונה רואים בצילום.

המקום משמש כמועדון הימורים, ובמדרכה לפני הכניסה ריח כבד של נוזלי אדם וריח עישון. 

אני מכיר זאת היטב. זה הריח שהיה פעם בחלק מהאגפים של בית המעצר בירושלים. ריח שנדבק לבגדים ולנשמה.

ובפנים שני בחורים בני 30, הכל הפוך, פניהם נפולים, עולמם חרב עליהם.

כשעה וחצי אח"כ כשסיימתי את הסיור הם ישבו באותו מקום ובאותה תנוחה.

לא היה בי האומץ לצלם אותם ולא את הבאלגן שבפנים. 

כאב לי על מצבם.
לא מבין. מדוע להשבית לאנשים הפוקדים את המקום את תקוות חייהם להרוויח במהירות?
למה מפעל הפיס כן ואנשים קשיי יום לא...

אכן יש מאה סיבות טובות באופן כללי. אך כשרואים את הפרט, כפרט - הכל משתנה.

יש מחיר לחיים בחברה.